לימודים

הפרעות בחיים לא חסרות. אובר דראפט, גירושין, מחסור במים, מחסור באהבה, עודף שנאה, חוסר הבנה כללי בין תרבויות, עמים פוליטיקאים וכמעט אין תחום שאין בו הפרעה. בדורות קודמים אנשים דאגו לפת לחמם, לא היה זמן להתעסק בהפרעות, היה צורך לשרוד, למצוא משהו לאכול ולהינצל ממלחמות הרסניות.

בדור שלנו יש לנו הפריבילגיה לחקור את נפש האדם, לתת לכל תופעה שם, ולהתעמק בה עד אינסוף, ויחד עם זאת לומר, שאין הוכחות חותכות. נשאלת השאלה למה אין הוכחות חותכות, והתשובה לכך היא, במוגבלותו של האדם, החוקר, המדען.

אנו בעצם חוקרים את מה שאנו תופסים בחמשת החושים שלנו. אנו בונים מכשירים שמעמיקים את יכולת הראיה שלנו את העצמים הסובבים אותנו, וכל הפיתוח שלנו, סובב סביב זה. אם למשל אבנה אדם, שלו יש חמישה קולטנים, או במילים אחרות, חושים, ודאי שמלכתחילה אדע מה הוא יתפוס בחושים אלה, ומה לא.

האם זה שאני לא רואה חיידק בעין לא מצויידת, אומר שהחיידק לא קיים? כך גם לגבי הווייתנו. האם חמשת החושים שלנו הם הדבר היחיד החוקר את המציאות, או אולי יש עוד קולטן שאנו לא קולטים אותו. מסתבר שכן. יש חוק הקיים במציאות המתגלה עתה והוא אינו שייך לגוף הביולוגי, וגם לא לכל מה שאנו מכירים בעולם הסובב אותנו. הוא שייך למבנה הרצון שהוא מהותנו. חקר הרצון, שהוא משהו משותף לכל דרי האנושות, ובו אין הבדל בין רוסי לספרדי או לאמריקאי עשיר או רש, אלא, מבנה ומהות הינם חד משמעיים ומשותפים למין האדם ככלל.

אין ספק שזו קפיצת מדרגה מדעית, השוטפת את העולם, ודווקא מתוך המשבר המתרחש לנגד עינינו בכל התחומים, משבר המעורר אותנו להבין, שאנו חיות הפועלות לפי חוקים מסויימים, ועל ידי הבנת החוקים המפעילים אותנו, הקשורים למהותנו, למבנה הבסיסי שלנו, ועוד, נוכל לקרוא את המפה של הרצון ממנו אנו מורכבים, ולהבינה.

אם כך, גם הפרעות קשב וגם כל תופעה שהיא, נבחנות בעין אחרת, רחבה יותר, עדכנית יותר, וללא דעות קדומות. ובמדע כמו במדע, חידושים ושינויים הינם שיגרה.